תוך כדי תנועה

כל מי שיש לו מתבגר/ת בבית יודע שהחוויה היא של נסיעה ברכבת הרים אנושית שעולה ויורדת, לא תמיד בתיאום עם המפעיל והנוסעים.

מצבי רוח מתחלפים, גילויי אהבה גרנדיוזיים להורים לצד התעלמות ומבטים שמשאירים אותך כהורה, (במקרה הטוב), בשנות התישעים. ״כי מה את מבינה אמא, מה את מבינה…״

בקיצור, מבלים בגלים הגבוהים, אין רגע דל.

.

אני אדם שעוסק בתנועה או לפחות רוצה להאמין ככה. תנועה חיצונית ופנימית. ביוגה התנועה היא מהחוץ לפנים- התרגול הפיסי מזכך את הנפש והנשמה. בעולם הטיפול התנועה היא הפוכה- מהפנים לחוץ- הטיפול מאפשר לאדם לייצר שינוי בתוכו ואחכ בחוץ, בעולם.

ולפעמים יש תנועות שמפתיעות בחיים.

כשהגדולה שלי התחילה את גיל ההתבגרות- בעיקר חשבתי על הכובע שלי כהורה, מדריכה ומכוונת, כמו מצפן פנימי שתמיד חלמתי שיהיה לי. לא שיערתי כמה עולמות חדשים אני אגלה דרכה, לא ברמת התיאוריות הרוחניות, אלא ממש down to earth. היא מגלה לי עולמות חדשים של צורת דיבור, תקשורת, אפליקציות מוזרות ומוסיקה (שתיכף נגיע אליה). סוג של מסע אנתרופולוגי עם הילד שלך.

די מהר הבנתי שאני יכולה לגחך על כל העניין של גיל ההתבגרות (ואלוהים יודע שיש על מה כי כמה שעות כבר אפשר להתעסק בשערה בגבה שלא במקום, או ב: ״אמא המכנס מבליט את הבטן שלי או לא?״) או להיות באפשרות השנייה- ולפתח סקרנות כלפי הגיל המשוגע הזה. סקרנות אמיתית, לעולם שלה, לחוויות, לרצונות, לתחומי העניין. וכאן גם נכנסת המוסיקה (תיכף מגיעים).

אחד המקומות שהורה מבלה בו הכי הרבה עם ילד בגיל ההתבגרות, הוא הרכב. בתפקיד הנהג כמובן, איך לא? אמא תקפיצי אותי לשיעור פרטי/ לחברה/ לטיפול קוסמטי/ לים/ לקניון. נהגת פרטי. וזמן נסיעה אצלנו הוא גם זמן מוסיקה. פעם היא בוחרת שיר ופעם אני. ככה היא הכירה את David Bowie, Nirvana, Miles Davis וגם את זוהר ארגוב, עלמה זוהר, פורטיס, שלום חנוך וצלילי הכרם. ואני הכרתי את Kendrik lamar (למה הוא כל הזמן מקלל?), Arctic monkeys, Justin Bieber וגם את רביד פלוטניק וטונה. היא בהתלהבות של גיל ההתבגרות משמיעה לי את השירים שלהם ואני מאזינה שבוייה. בהתחלה כי זה מה היא בחרה להאזין באוטו. ואח״כ כי זה תפס אותי מצאתי את עצמי מאזינה להם באוטו ונהניית וזה גרם לי לחשוב שההתלהבות שמורה לא רק לגיל ההתבגרות אלא לכל מי שמאפשר לסקרנות להשאר ערה בתוכו שמאפשר לה להיות וסקרנות מייצרת תנועה.

מפה לשם לעשות סיפור ארוך קצר לא נסענו לראות את קנדריק אבל נסענו במוצש האחרון לראות את רביד פלוטניק במנורה. אחת ההופעות הטובות שהייתי בחיי גם כי זה עם המתבגרת הפרטית כמובן וגם כי כשההופעה טובה היא מייצרת אדוות בעולם הזה ונראה לי שבסוף בסוף בסוף זאת המטרה שלנו בעולם שלא משנה באיזה רכבת הרים אנחנו נוסעים עכשיו או באיזה סיבוב אנחנו או מה הגיל הכרונולוגי אלא כמה הצלחנו לייצר אדוות של טוב ושל שמחה בבית הפרטי שלנו ובעולם.